פרק שישי: יהודה לייב גורדון: עם התנ"ך ונגדו

פרק שישי : יהודה לייב גורדון : עם התנ"ך ונגדו 209 קשריו העמוקים, המלומדים והבקיאות המופלאה בתנ"ך בולטים בראש וראשונה בפואמות שכּתב : "אהבת דויד ומיכל", "אסנת בת פוטיפרע", "דויד וברזילי" ו"צדקיהו בבית הפקודות" . אליהן מצטרפת הפואמה "מלחמות דויד בפלשתים" ( "פואמה הרואית" ) , שנשתמרו ממנה רק שני חלקים, ללא אותה שלמות עלילתית המאפיינת את הפואמות התנ"כיות האחרות . בשָׁלב הראשון פועל המשורר מתוך הערצה לשירת אד"ם הכהן . את "אהבת דויד ומיכל" הוא מקדיש למשורר הנערץ עליו, שאותו הוא רואה כמורה דרך לכתיבתו . אד"ם הכהן קיבל עליו את הגהת הפואמה, הוא תיקן והוסיף כמה מילים . הוא כתב שיר הסכמה לפואמה בשם "לענות משכיל", כאשר היא הופיעה בספר "משלי יהודה" . יחד עם האב התאבל על מות הבן מיכ"ל . לדעתו של יוסף קלוזנר נכתבו הפואמות התנ"כיות של יל"ג, למעֵט הפואמה המאוחרת "צדקיהו בבית הפקודות", בעקבות "שירי בת ציון" של מיכ"ל, וכך גם הפואמות "בין שיני אריות" ו"במצולות ים" ( קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה ד', עמ' 312 ) . את ידיעותיו בתנ"ך החל יל"ג לרכוש, כמקובל בזמנו, עוד בהיותו ילד בן ארבע . הוא למד ושינ...  To the book