הטופוגרפיה של העריכה

אריק להב-ליבוביץ 12 אטרקציות שיופיעו לאחר מאמץ, יהיו חזקות יותר ויעצימו את התפעלותנו ואת תחושת הסיפוק והעונג . ממש באותו האופן אנחנו אמורים להגיב לסרט שבנוי כראוי . שיא של ריגוש, הפתעה או התפעמות יהיו עוצמתיים יותר אם נגיע אליהם אחרי שהות ב'חֶסר' . עד כדי כך שלעיתים הכרחי 'להרדים' או 'לייבש' מעט את הצופה, רק כדי להעצים את החוויה שמזומנת לו בהמשך . זה עיקרון נפוץ בתחומי אמנות נוספים, כמו למשל במוזיקת טראנס שבה יש שיאים אנרגטיים גבוהים מאוד . כל שיא הוא פיצוץ של ממש עד לתחושת קוצר נשימה, שבה נדמה לנו שהגענו למקום שאין לאן להתקדם ממנו עוד, זהו שיא השיאים . אבל אז מגיעה ההפוגה, קטע מונוטוני שיאלחש אותנו לרגע קל ויאפשר את בואו של המפץ הבא . עוצמת החוויה בטיול או בסרט תלויה בפרופורציות שלנו . אין מדד מוחלט לעוצמתו של רגע קולנועי או לסצנה בסרט — אלה תלויים תמיד בהקשר שלהם, כלומר במיקומם על הרצף . העורך הוא מעין מדריך טיולים . יחד עם הבמאי הוא משרטט ציר ניווט לקבוצת המטיילים-הצופים . על מנת לעשות את מלאכתו נאמנה עליו לנתב בין נקודות מעניינות, לתת להם ״הפסקות קפה״ בזמן, להקפיד שלא לחזור על אותה...  To the book