המודל הפסיכומטרי

פרק 7 : האינטליגנציה כמבנה תלוי תרבות וחברה | 151 אולם מבחני האינטליגנציה לאחר בינט וסימון ותחום ההערכה של התפקודים הקוגניטיביים כולו התפתחו לכיוון אחר . בהדרגה החלו להשתמש במבחני IQ להערכת האינטליגנציה של ילדים ומבוגרים שיש להם ביצועים נורמליים, ופריטי המבחן נעשו מכוונים בבירור לבחינת הידע והמיומנויות הנדרשים בבית הספר ( "מי המציא את נורת החשמל ? ", או "אם תקנה שלושה תריסרי עפרונות ב - 75 סנט לתריסר, כמה עודף תקבל משלושה דולרים ? " ) ; כך גם החלו להשתמש במבחני IQ להשוואה בין ההישגים של קבוצות אתניות ותרבותיות שונות ; ולבסוף, מחקרים גנטיים, ובמיוחד השוואת מנות המשכל של תאומים לא זהים עם אלו של תאומים זהים, הובילו לסברה שאינטליגנציה היא תורשתית בעיקרה וחסינה מפני שינויים משמעותיים . בשנות השישים צירפו למבחני האינטליגנציה המסורתיים מבחנים לא מילוליים ( כמו המטריצות של רייבן, שבהן נדון בהרחבה בהמשך ) , ובשנות השמונים ערערו החוקרים הווארד גרדנר, דיוויד פרקינס ורוברט סטרנברג על המבחנים האלה . לטענתם, אי אפשר להסביר את ההתנהגות האנושית באמצעות פרופיל קוגניטיבי אחד ולאור מבחן אינטליגנציה הבוח...  To the book