|
|
— 68 — והקרע ביניהם הפך גלוי . שלונסקי קבע אז ש“אסור לומר שירה לעת כזאת ! כשם שאסור לנגן בביתו של אָבֵל, כשם שאסור להדליק אור בעיר נצורה . כי צו ההתגוננות הוא : הַאֲפָלָה“ . ואילו אלתרמן טען שגם בעת ההיא על המשורר לומר את דברו, כי כל שירה היא בת זמנה וגם שיר מלחמה עשוי להיות “ אנדרטה ספרותית לדורות“, כגון שירת דבורה . את שלא העזה להעלות על הכתב בשיר, ביטאה גולדברג באותם ימים בסיפור קצר שנמצא בעיזבונה, “ואלה ימות סטפן גֶרְט“ שמו, ובו ההתייחסות הישירה הראשונה ביצירה פרי עטה למלחמת העולם השנייה . “קול הנפץ מעבר לים . באירופה . אין אונים ומפולת [ . . . ] והמה אומרים : מלחמה . כל דמיה צועקים מעבר לים“ . מחשבה זו אינה מניחה לגיבור הסיפור, סטפן גרט - משורר יהודי מזדקן, שהגיע מגרמניה ומתגורר בבית בנו באחת המושבות בארץ . הוא הותיר מאחור אהובה ובן אחר, הנמצא “ אצלם, במחנה ההסגר . הם יערפוהו ככלב“ . גרט לא מוצא את מקומו בביתו החדש וחש זרות תרבותית חריפה כלפי “ ארץ זו, הלוחצת כמגף זר“ . במצוקתו הוא יוצא מביתו באחד הלילות והולך בשדות, עד שהוא נורה בשוגג בידי שומרי המושבה . המהגר התלוש, שזרותו מאיימ...
To the book |
|
|