|
|
— 58 — לשירתה שלה, לפרסם פואמה בת למעלה ממאתיים טורי – שיר, “אביב אחד“ שמה ( טורים , דצמבר 1938 ) . זהו שיר מעין – אוטוביוגרפי, המנסה לשרטט דיוקן אישי שהוא דיוקן דורי . בניגוד לסגנונה המוקפד של גולדברג, זהו “ שיר פרוע“ : שורותיו אינן שקולות, כמעט שאינן מחורזות והן ארוכות במיוחד, כבהשראת “ ריתמוס הרחבוּ ת “ . הנה קטעים קצרים מתוכו : אָבִיב אֶחָד ב פַּעַם [ . . . ] ָרוּ אֲרֻ וֹת אֳנִיָּה מִזְמוֹר – הַפְלָגָה אַחֲרוֹן . וַאֲנִי אָז ַת ֵ – עֶשְׂרֵה הַ ְכֵּם וְהַעֲרֵב מִתְפַּ ֶלֶת “כֹּה אָמַר זָרָטוּסְטְרָה“ וּבְפִי טַעַם מַר, נִצָּנִי ֶל רֵא ִית הַ ַּ גְרוּת . [ . . . ] רִ וֹנוֹ ֶל עוֹלָם, [ . . . ] תֵּן לִי ְמֶרְחַקֵּי – מֶרְחַקִּים אֶרֶץ זָבַת אוֹרוֹת וָיָם - לְמַ ֵ אֶת ְשָׂרָ הֶחָם ְאֶצְ ָעוֹת אֵ וּ, לְהַ ִיחַ תִּינוֹק מְפַרְכֵּס לְרַגְלֵי הַגִּלְעָד . [ . . . ] ג וַאֲנִי לֹא סָלַחְתִּי לוֹ מְאֹד לֵ אֱלֹ הִים הַמִּתְחַמֵּק, [ . . . ] לָמָּה לֹא ָמַע תְּפִ ָתִי — 59 — וְלָמָּה לִמֵּד אֶת יָדַי לְהַעֲבִיר קוּלְמוֹס עַל נְיָר וְלֹא לְהַצְמִיחַ חִטָּה מִזְדַּהֶבֶת ְשָׂדוֹת לוֹהֲטִים וּצְמֵא...
To the book |
|
|