|
|
— 30 — כיישות מאיימת ודורסנית . לצד זה, מופיעים בספר שירים הנסובים על ליטא ועל נופה הכפרי . חלק משירי הספר עשויים להצטייר כיום כחריגים בזיקתם לסמלים נוצריים, אך ראוי לזכור שסמלים אלה רווחו בשירה העברית בת הזמן, למשל בשירי שלונסקי, אורי צבי גרינברג ויצחק קצנלסון . יהיה אפוא יותר מדויק לומר, ששירי ביכורים אלה היו יוצאי דופן בתקופתם בכך שנעדר מהם כמעט לגמרי הממד היהודי . שירי טבעות עשן מתייחדים גם בחריזה הכמעט מנייריסטית שלהם, כלומר בניסיונם להפגין את הווירטואוזיות של המשוררת, את שליטתה המרשימה במלאכת השיר . כזהו למשל החרוז “מְחַכֶּה לָ “ / “ ְכַף הַקֶּלַע“ ( “הַ ַעַר הָיָה חֲגִיגִי וְעָצוּב / וְיָדַעְתִּי ֶהוּא מְחַכֶּה לָ , / ֶ ִ וֹ כָּבֵד וּמוּכָן לָעוּף / כְּאֶבֶן ְכַף הַקֶּלַע“, שיר ללא כותרת ) . גולדברג הייתה גאה מאוד בחרוז הזה גם בחלוף שנים ארוכות, כפי שסיפרה באחד הראיונות שנערכו אִתה . תופעה מעניינת נוספת בספר היא “פיצול הסובייקט“ כפי שהצביע עליה דן מירון . הכוונה לכך שברבים משירי הקובץ הדוברת מגוללת את ייסורי אהבתה הנכזבת, אך במקביל מצליחה להתבונן על עצמה מבחוץ ובפיכחון, המנוגד ל...
To the book |
|
|