|
|
— 24 — גנסין“ ) ; אלה ישאירו חותם ברור על כתיבתה בפרוזה . כעבור כשנתיים קראה לראשונה את שירי רילקה במקור, והשפעתם על שיריה הראשונים גלויה לעין . על דרכה אל העברית במציאות הלשונית של זמנה סיפרה לימים בריאיון : למדנו חמש שפות, וצריך היה לשקוד על כל אחת ואחת . אני הבינותי יידיש, כמובן, ולדבר לא יכולתי . מצד שני, מתוך אי – ידיעת יידיש צמחה גם טובה . חברתי ואני היינו הראשונות שהתחלנו, מתוך עקרונות ציוניים, לדבר בינינו עברית . לאט – לאט זה התגלגל ונגרר, ובאמת גּ דַל שם נוער, שלא היה מדבר בינו לבין עצמו אלא עברית . דבר זה נתקבל מוזר מאוד אצלנו בבית, כי המשפחה לא הייתה ציונית . אבי היה יידישיסט ; אמי הייתה זהה לו בדעות ; דודתי, שגרה אתנו, גם היא הייתה שייכת למשהו הקרוב ל“ וּנד“ . ופתאום, בבית כזה - ילדה שבשבילה העברית זה העיקר . הייתי מדברת עברית, והידידים השמאליים של הורי היו אומרים : אתם לומדים בבית הספר גם לטינית, מתרגמים משפה מתה אחת לשפה מתה שנייה . הם לא ידעו, שהשפה המתה הזאת - בה התחלתי לכתוב, אגב, כשהייתי בת אחת – עשרה - תהיה בשבילי, ובשביל חלק ניכר של העם היהודי, אותה שפה, שהיא חיה יו...
To the book |
|
|