|
|
ורד לב כנען 542 2 אין עוד בני אדם הפסיכולוגיזציה שעברה, שניתן לסכמו במילים "הכול נסלח" . טובים וגם לא בני אדם רעים . אין זה אופנתי עוד לשפוט מישהו כרע או כטוב, כפי שיהושע כותב : "אין בימינו סתם אדם רע או טוב בתודעה שלנו, אלא אדם מופרע, חשוך אהבה, פרנואידי, מתוסכל, בעל תסביך כזה או אחר שנטעו בו הוריו או סביבתו" ) עמ' 17 ( . המורכבות הפסיכולוגית העניקה לנו מודל ביוגרפי חדש שבו מוענק ללא – מודע תפקיד חשוב יותר מזה של המודע . לצו הפסיכולוגי "הכול נסלח" מיתוֹסף בשנים האחרונות צו נוסף — "הכול 3 לאחרונה אנחנו חווים את כובד המשמעות של הצו הפרוצדורלי הזה שפיט" . המנכס את העבודה האתית למסגרת המשפטית . האם באמת ניתן לשפוט הכול ? האם כוח השיפוט שלנו לא נחלש כאשר כל העבודה המוסרית מוטלת על בית המשפט ? העצלנות האתית המאפיינת את החוויה הפוסטמודרנית קשורה גם להיותה עידן התקינות הפוליטית ) politically correct ( . יהושע מיטיב להסביר שדווקא להתעצמות הרגישות כלפי מיעוטים ואחרים באשר הם, דווקא ליצירתן של קטגוריות מגדריות, תאי משפחה חלופיים, והתעצבותה של שפה אתית חדשה המחייבת את דוברי הציבור למיניהם ) מכלי ה...
To the book |
|
|