|
|
אָנדרֵאָה קָנוֹבּיוֹ 488 לקורא . ב"הערות לשם הוורד" אקו עצמו מזכיר אפיזודה עם ידיד, שהגדיר את עצמו "חשוד" משום שמשהו ) ספר או סרט ( מצא חן בעיניו יותר מדי . הנה, זו בדיוק הנקודה שאליה אני רוצה להגיע : האם מותר לסופר ליצור "השפעה" כלשהי על הקורא ? ועוד קודם לכן, האם מותר לקוות שיהיה קורא ? מובן מאליו שכן, מובן מאליו שמותר, אבל מה שנראה לנו כעת מובן מאליו לא היה כן עד לפני שנים אחדות . מעבר ל הלב ולמה שהוא יכול לייצג בעיני קורא כמוני, ממשיכים להדהים אותי שני היבטים בהצהרתו של יהושע . מצד אחד, העלאת זיכרון הילדות שבו אביו מספר לו סיפור . נראה לי שיהושע רצה להציג בפני קוראיו מעין "סצנה ראשונית", כלומר להציע דגם של ספרות המציב את הקריאה או את ההקשבה במרכז הבימה . מצד אחר, חשוב לציין שבשביל יהושע זה לא רק טבעי, אלא נחוץ, שקריאתו של ספר תיצור השפעה על הקורא . ובכן, גם אם זה יכול להיראות מובן מאליו, טבעי ובלתי נמנע, שבמשולש סופר – ספר – קורא הקורא חייב להיות, איך לומר, חלק מהמשחק, הרי שבהיסטוריה של הספרות המערבית, ולא רק באיטליה של שנות השבעים, תכופות זה לא היה כך . חִשבו למשל על פְלוֹבֶר האומר שעל ...
To the book |
|
|