|
|
דורית הופ 196 למשמע שירת התחנונים המצמררת של אורפאוס בכו הרפאים ; "גלגלו של איכסיאון 4 טנטלוס חדל מניסיונותיו לרוות צימאונו במימי הנהר ; סיזיפוס נדהם ולא נע עוד" ; 5 עיניהן של אלות הנקם כחולות התלתלים נח ממלאכתו, "לא גלל את האבן" ; התמלאו דמעות חמלה ; ואפילו שלושת פיותיו של קֶרבֶּרוֹס, הכלב השומר על פתחו 6 של השאול, נפערו וחדלו מנביחתם . פלוטו ופרספונה, מלך השאול ורעייתו, נעתרים לבסוף לתחינותיו של אורפאוס וקוראים לאורידיקה לעלות מן התהום ולהילוות לאהובה . לפי גרסתו של אובידיוס, אורידיקה עולה מן התהום צולעת מכאב פצעה הטרי "ותנתן לאישהּ, לאורפאוס — אך בתנאי שאף פעם / לא יהפוך את פניו לעברה עד צאתם את אַוֶ�נוּם, / גיא 7 דרכם כלפי מעלה עטופה חשכה התפתה ; יזהר נא ! ולא — לעולם לא יראנה ! " . וצלמוות, דממת – עד עוטפת את האיש המוביל ואת בת זוגו . עוד מעט ויגיעו אל שער הארץ : "רגע הפנה את עיניו בחיבה — ותפול אורידיקה . / שווא הוא פושט זרועותיו לתופסה, לחבקה ולתמוך בה — / רק את חלל האוויר הוא תופס, האומלל, 8 אורידיקה נבלעת שנית בשאול, והפעם ללא חזור . את התוהו" . לאחר נפילתה הסופית של אורידיקה לשאו...
To the book |
|
|