דליה רביקוביץ, השירה הלאומית - ישראלית והמגדר של הייצוגיות 601 עיון ( קורצווייל, למשל, הגדיר את החריגות כהבדל אסתטי ערכי חד – משמעי בין רביקוביץ כמשוררת אמיתית לבין ״תרגילי לשון פסבדו – מודרניסטיים״ של בני דורה, ולכן הוא מגַנה, בעצם, את שיוכה של רביקוביץ, ״שלא לטובתה", "ל׳חברוּת׳ אופנתית״, שכן זוהי שייכות מדומה בלבד [ קורצווייל [ 1965 ] בקובץ זה ) . עובדה זו עולה בקנה אחד עם מיעוט המחקר על יצירתה של רביקוביץ בכלל ( ולמעשה עם מיעוט המחקר ההיסטורי על שירת דור המדינה ) , וגם, אולי במיוחד, עם התפיסה שמשוררת ( באשר היא, כאשה ) היא פרטית ו״אישית״, פרטיקולרית ו״חריגה ממילא״ — כלומר, מחוץ להיסטוריה . פער זה, על ה״שתיקה״ המלווה אותו, מקבל ביטוי סימפטומטי ומשמעותי במאמרו המפורסם של זך ״לאקלימן הסגנוני של שנות החמישים והששים בשירתנו״, מ – 1966 . כידוע, מאמר זה מציג מעין סיכום של שירת התקופה, המונה את מאפייניה ברשימה תיאורית, אך למעשה הרי הוא מפגן – כוח של בעלי הפואטיקה החדשה, שבו מַתווה זך הלכה למעשה את גבולות הקאנון החדש . בשתיים מט״ו הנקודות מזכיר זך את רביקוביץ כיוצאת – דופן : בסעיף ד, העוסק ב...
To the book