"לבד עם השירים" 471 על האופן שבו עמדה בעולם ובלשון אני מדברת . בלי עור . היא עמדה בלי עור, או עם עור שקוף מאד, על סף היעלמות ( ״סבתא, / האם זה העור השקוף של שתינו / עור שאינו מגן על הבשר / כלל ועיקר״ [ 231 ] ) . ראית את זה, את ה״בלי עור״, במימיקה השבירה, המאד מסוימת של ארשת פניה ( מעברים חדים, לא צפויים, בין חולמנות, ריכוז מוחלט, העדרות, אירוניה ) , בחיתוך דיבורה החד – פעמי כשדיברה, ואיך דיברה : בקול של ילדים או מלאכים, עשויה היתה להגיד את השערורייתי מכל, המצליף או הפשוט ביזארי, עם ההשהיות הפתאומיות באמצע המשפט, ההיסוסים, השתיקות לא במקומות הנכונים שנשימתך נעתקת מהם לרגע . והפרונטליות הגלויה, היַלדית שלה, שלא מכירה בכלל במשחק החברתי של ההסתרה, שאין לה כביכול שום עכבה, או צל ( מטלון 2005 ) . הדוברת החוזרת ומופיעה בשירי דליה רביקוביץ היא בעלת עור שקוף החושף אותה לפגעי העולם והחברה . אבל ״עולם״ ו״חברה״ בהקשר של דליה רביקוביץ, כמי שכותבת בתוך הקונבנציות של שירת ״דור המדינה״, אינם מונחים כוללניים או אבסטרקטיים — בבחינת הקוטב הדיכוטומי של ״פרט״ ו"אינדיבידואל״ ; ויותר משהם עומדים כקוטב לעצמו ...
To the book