"ואמרתי לו שיש לי ציפיות לגביו" 81 ואמרתי לו שיש לי ציפיות לגביו / אבל בינתיים הוא צריך לטרוח / כמו כולנו / ולהביא מספוא לַבהמה / ואשתי ואמי טרחו יחד במטבח / ואני חשבתי על עסק קטן / לצביעת בדים או מזכרות / לתיירים . והקטנה נחתכה באצבע / מברזל שהיה מונח בחצר / והאויר היה חם ועומד, / והבגד ספוג זעה עד לאי – נוחות, / ופתאם התקבצו עננים והגיע המונסון / והקטנה נשטפה בזרם הבוץ / העכור, והחנק היה עינוי קשה, / ובני אולי ניצל ואולי לא / כי הוא מהיר תנועה, וגם לא היה אתנו בעת ההיא, / היו לי ציפיות לגביו" ( רביקוביץ ,1998 6 ) . כל שורה בשיר הפתיחה של הקובץ היא בעת ובעונה אחת ציור קונקרטי ומוחשי של הוויה אנושית של בני – אדם החיים בחסדי כוחות הטבע, וגם מטאפורה, שהרובד הסמוי שלה רוחש מתחתיה להזכיר כי בני – אדם באשר הם כפופים לאסון פוטנציאלי, בלתי – צפוי, וכי הרגעים הסתמיים והשגורים, גם אלה המחזיקים את עקת – היומיום, יכולים באחת להיגלות בכל יקרם, והאמיתוֹת הבנאליות שאב משנן לבנו עשויות באמת להיות מופקעות מסתמיותן הקלישאית — "יש לי ציפיות לגביו" לעומת "היו לי ציפיות לגביו" — ולקבל ממדים טראגיים, מיתול...
To the book