|
|
רביקוביץ אחרי עשור 67 הזאת של גזירת קטע מציאות ובידודו — החושפת בו פתאם משמעות ( טכניקה המשמשת את יהודה עמיחי, למשל, בכמה מהישגיו השיריים הגדולים ביותר ) מכשילה את רביקוביץ בגזירה מגושמת של הקטע סביב איזה סמל שגור ( כמו "ביתן הזכוכית", 213 ) או בבנייה של מקריות מעושה ( "גדי בריצ'מונד", 238 ) . פנייה לקונקרטי גם השירים בדבר "מצב ההדחקה" ( ששת השירים הראשונים שבספר ) , שיש בהם עניין רב כבונֵי מצב – היסוד של ה"אני" בספר הזה : "שנים נוקפות עלי בתרדמת חושים / ובהֵסַח הדעת / ובגניבת הדעת, / עד שיפציע ראש זעיר / אדֹם כמו כדור חמה בשקיעתו . / בוא יבוא" ( "בוא יבוא", 201 ) , הם ניסיון לא לגמרי מוצלח, ומשהו במבנה הארוך והנוזלי שלהם מבַזבז לשווא את עושרם הפיגורטיבי . שירים אלה, הממשיכים מקץ עשרים שנה שירים על מצב הנפש כמו "פורטרט" ( מ הספר השלישי , 135 - 137 ) או "המריונטה" ( גם הוא מ הספר השלישי , 162 ) , פונים אל דרך חדשה — אל "אני" גלוי ואל מבנה ספונטני הנשלט על – ידי זרימת המונולוג בזמן ובמָקום של ממש . הפנייה הבוטה הזאת אל הקונקרטי והזורם היתה אולי קיצונית מדי . יש בתוצאותיה תחושה של אובדן ש...
To the book |
|
|