|
|
"כמה טוב להיות מריונטה" – בשירה 61 הדברים כל הומור עצמי . עלבונות נעורינו, כשברור שגרטה גארבו כבר לא נהיה, ושאיננו גזורים במידות האידיאלים הנשיים – חברמניים דאז, הולידו בה בדידות טראומטית : "הילדה הזאת תמיד לבדה, מה לא בסדר איתה ? " ( שם, 67 ) . כאילו נתקבעו ( פיקסאציה ) בה שלבי ילדותה בלי יכולת להיחלץ . אף מבחינת הסגנון צפויה אכזבה למי שאוהב את החגיגיות הנהדרת של שיריה . הדיקציה הגבוהה, צורות הלשון הארכאיות, האקזוטיות של הסגנון — נעלמות כאן לחלוטין, וכשאתה מגלה נתזים סגנוניים הדורים בניסוח השטוח והפשטני, בולטת זרותם ( " [ . . . ] או שהיא נוסעת לאילת וחיה על החוף וכל רכב ישראל ופרשיו לא יחזירו אותה", שם, 18 — ההדגשה שלי, יאב"ה ) . צר כעולם נמלה הסיפור היחיד בעל ערך של ממש בקובץ הוא "הטריבונל של החופש הגדול" . בזה אחר זה נחשפים בו המוטיבים המוּכרים משיריה ומתחבבים עלינו . כך למשל נפגעת נורית על שבוללים את ריבת האפרסקים במים כדי שתספיק לכל ילדי הקיבוץ, בעוד היא מתאווה לריבה מוצקה וסמיכה מדרום – אפריקה ; כמו ש"היא רוצה וניל [ . . . ] תן לה וניל" בשירה הנודע "פורטרט" . היא שונאת את המכנסיי...
To the book |
|
|