ב. חתימת המסכת בתוספתא

פרקי ברכות – מרבדי משנה 232 ומתפלל שלשה פעמים של שמנה עשרה, ועושה שאר כל מצות ומברך עליהן . - וכן היה ר' מאיר אומר : אין לך אדם מישראל שאין מצות מקיפות אותוכה תפלין בראשו, תפלין בזרועו, מזוזה בפתחו, וארבע ציציות מקיפות אותו, ילים קי"ט, קסד ( ,ועליהן אמר דוד "שבע ביום הללתיך" וגו' ) תה מילה בבשרו, - נכנס למרחץ שנ'אמר "למנצח על השמינית" וגו' ) תהילים י"ב, א ( , . ואומר "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" ) תהילים ל"ד, ח ( הגם שאין הלכה זו מתקשרת למשנה האחרונה של מסכת ברכות, יש לה תפקיד בחתימת צגו בתוספתא : היא מחברת בין הנושאיםהמסכת, ובמיוחד כפי שנושאי המסכת הו קריאת שמע וברכותיה, הברכות לפני המזון—העיקריים שנידונו לאורך כל המסכת ואחריו וברכות תפילת העמידה . עורך התוספתא מביא את דברי ר' מאיר בסוף המסכת מפני שהם מאגדים את כל סוגי התפילה שנידונו תחת כותרת אחת : המגמה למלא את יומיים של היהודי ב'מצוות' . כל שבח והודיה לה', כל גילוי מודעות לכך שה' - היוםחייו - הוא משען לנו ושכל ברכותינו תלויות בו, הוא 'מצווה', ועל כן מילאו חז"ל את חיי היום יום של היהודי בהזדמנויות לברך את ה' . שאר כליומיות של ה...  To the book