188 | והארץ נתן לבני אדם להסיק שלפחות אדם בדרגה גבוהה נדרש להתעלות מעל לרגשותיו ? אין הדבר כן, שהרי כל מקור הדין שאבלות היא דאורייתא, לשיטת הסוברים כן, הוא מדברי אהרן הכוהן, כפי שכתב הרמב"ם בריש הלכות אבל : מצות עשה להתאבל על הקרובים, שנאמר : וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה' ( ויקרא י', יט ) . הפסוק שהרמב"ם מצטט הוא מתוך דברים שאמר אהרן לאחר מות בניו, בהתייחסות לדברי משה ( ויקרא י', טז - כ ) : וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר . מַדּוּעַלֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ ? . . . וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה' ? וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו . אם כן, אע"פ שאהרן הקריב למרות היותו אונן, מכל מקום הוא נמנע מאכילת החטאת, ומכאן המקור לכך שאבלות דאורייתא . גם אהרן, אם כן, התאבל, על אף שמבחינה מעשית אין הוא מפ...
To the book