144 | והארץ נתן לבני אדם זהירות רבה . על האדם להימנע מזלזול במי שאינו נוהג כמותו, ואף 1 ( מסילת ישרים, פרק כ ) : לחוש ליוהרה, כדברי הרמח"ל שכבר הזכרנו הנה חייב האדם לשמור כל המצות בכל דקדוקיהם לפני מי שיהיה ולא יירא ולא יבוש . . . אך יש איזה תוספות חסידות, שאם יעשה אותם האדם לפני המון העם, ישחקו עליו ויתלוצצו . . . הנה דבר כזה, ודאי שיותר הגון הוא לחסיד שיניחהו משיעשהו . והוא מה שאמר הנביא וְהַצְנֵעַלֶכֶת עִם אֶלֹהֶיךָ ( מיכה ו', ח ) . וכמה חסידים גדולים הניחו ממנהגי חסידותם בהיותם בין המון העם, משום דמיחזי כיוהרא . . . נמצאת למד, שהבא להתחסד חסידות אמתי, צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלוים להם לפי העת, לפי החבְרה, לפי הנושא ולפי המקום . ויש שגם הגבילו את החומרות שאדם יכול ליטול על עצמו, רק לדברים שכל העם יכול לנהוג בהם . את ציווי התורה "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" ( ויקרא י"ט, ב ) ביאר הרמב"ן כציווי כללי להיות פרושים גם מדברים המותרים . עם זאת, על פרשת קדושים אמרו חז"ל ( תורת כוהנים, דיבורא דקדושים פרשה א ) : "מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל, ומפני מה נאמרה בהקהל ? מפני ...
To the book