ב. הביטויים המעשיים של מידת דרך ארץ

136 | והארץ נתן לבני אדם היה קורא ופגע באחרים או פגעו בו אחרים, אם היה בין פרק לפרק — פוסק ומתחיל ושואל שלום מי שהוא חייב בכבודו, כגון שפגע באביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ומשיב שלום לכל אדם שנתן לו שלום . ויש לתמוה : כיצד חז"ל מתירים לומר שלום לכל אדם, באמצע קריאת שמע, בין הפרשיות ? הגמרא בברכות ( ו ע"ב ) אומרת : אמר רבי חלבו אמר רב הונא : כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום — יקדים לו שלום, שנאמר : בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ ( תהילים ל"ד, טו ) , ואם נתן לו ולא החזיר — נקרא גזלן, שנאמר : וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם ( ישעיהו ג', יד ) . כלומר, אמירת שלום היא מידה בסיסית של דרך ארץ, 'מענטשלכקייט', וחז"ל הורו שמותר להפסיק באמצע קריאת שמע וברכותיה עבור ערך זה . הכסף משנה שם הביא את מחלוקת הראשונים, האם מותר להפסיק בקריאת שמע גם לדברים אחרים, כגון לקדיש ולקדושה, וכתב שרוב הפוסקים סברו שמפסיק, דלא גרע משאילת שלום . ברם, הרמב"ם נשאל ( שו"ת הרמב"ם סי' קפ ) : המותר למתפלל להפסיק בין הברכות שקודם קריאת שמע או שלאחריה בדבר מן הפיוטים החדשים או בדבר מן ...  To the book