ז. תפילה פרטית ותפילה ציבורית

130 | והארץ נתן לבני אדם להישגים חומריים, מכוונים כלפי בניין ביתו ומשקו-שלו . על כן, התורה מצווה את האדם : עלה לירושלים, שכח לרגע את עסקיך הפרטיים . בקש על עם ישראל, על תולדותיו וגורלו . ולבסוף אל תימנע מלהלל, להודות ולשבח : "אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'" . גם כל אלה, ההיסטוריה של עם ישראל, יציאת מצרים — שלך המה, "אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'" . אותה בעיה קיימת בגלות . מרוב צרות ודאגות קיומיות עסוק כל אחד בניסיון הישרדות אישי או קהילתי . ועם ישראל, מה יהא עליו ? לפיכך תיקן להם משה לישראל שיהו מתפללין בכל יום שלוש פעמים . התפילה אינה עוסקת רק בצרותיו של היחיד, של הפרט, אלא פניה מכוונות כנגד הכלל, כלפי עם ישראל כולו . "את צמח דוד עבדך תצמיח", "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", "ובנה ירושלים", "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" . ולמעלה מכך : התפילה מביעה תלות מוחלטת בקב"ה . אלמלא הוא — לא היו ביכורים אלה בידינו . בלי הקב"ה אין לאדם לא דעת ולא תשובה, לא גאולה ולא רפואה, לא "השיבה שופטינו" ולא "טל ומטר לברכה", לא בניין ירושלים ולא ברכת שלום . הכל תלוי ברצון הקב"ה . יסוד האמונה טמון וגנוז בת...  To the book