|
|
110 | והארץ נתן לבני אדם באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי . . . עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו, כמו שאמרו ( ברכות נג ע"ב ) : וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם ( ויקרא כ', ז ) — אלו מים ראשונים, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים — אלו מים אחרונים . . . כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם, עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים . . . הרמב"ן עומד על כך, שניתן באופן מעשי לקיים את כל מצוות התורה, ואף על פי כן לקיים אורח חיים מנוגד לחלוטין לדרכה של התורה . אדם שחי את חייו באופן זה הוא "נבל ברשות התורה", ודרכו נובעת מתוך החשיבה המוטעית שהתורה מחייבת רק מצוות פורמליות, ולא ערכים . על סכנה זו ניתן לעמוד מתוך דברי הגמרא במסכת קידושין ( לא ע"א - ע"ב ) : תני אבימי בריה דרבי אבהו : יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי עולם הבא . ומפרש רש"י : פסיוני — עוף חשוב ושמן מין שליו שירד במדבר . וטורדו מן העולם — שנענש עליו שמראה לו צרות עין על סעודתו . ומביאו לעוה"ב — שמכבדו בדברו דברים טובים ונחומים, והמלא...
To the book |
|
|