ג. יסוד הנאמנות

בין התתברות ללתויבות | 87 מקור הנאמנות . "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי" ( במדבר כ', יב ) פירושו 'לא היה לכם אמון בי' . במשלי נאמר : "רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא" ( כ', ו ) , והמהר"ל ( נתיבות עולם נתיב האמונה פרק א ) ביאר פסוק זה כך : "'איש אמונים מי ימצא' — הן שתהיה האמונה בו יתברך, צריך שיהיה שהוא מאמין באמונה שלימה, הן שתהיה האמונה שהוא נאמן בכל עסקיו והנהגתו" . אמונה מבטאת אפוא שני דברים : אמון בו יתברך ונאמנות בכל הנהגתו, ובמילים אחרות — מחויבות . לעומת תחושת זרות וריחוק שיש במילה 'מחויבות', המילה 'נאמנות' מבטאת משהו שקרוב לאדם . זו היא מילה שאינה מעוררת שום אסוציאציה לא נעימה, מילה המבטאת דבר שאדם מתגאה בו . הגמרא בתענית ( ח ע"א ) מספרת : אמר ר' אמי : אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף ( תהילים פ"ה, יב ) . ואמר ר' אמי : בוא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מנין ? מחולדה ובור . ומה המאמין בחולדה ובור — כך, המאמין בהקב"ה — על אחת כמה וכמה . מה המובן של אמונה בחולדה ובור ? הכוונה היא לנאמנות המשת...  To the book