המעמד הייצוגי של אמנות גוף רדיקלית

אריאלה אזולאי ועדי אופיר מזכירים את התשוקה אל הממשי בהתייחס לפעולות האלימות של מתאבדים פלסטינים וטרוריסטים יהודים . הם אומרים : ככל שנערמות סימולקרות נוספות ואפשרויות הפירוש מתרבות, כך גם גדל הצורך בבהירות, ואנשים לחוצים רבים מחפשים סכין חדה, שתפלח באחת את ערימת הייצוגים ותגיע אחת ולתמיד אל הדבר עצמו [ . . . ] הפעולה האלימה, המתבצעת באור זרקורים מלא, היא ניסיון להוציא לאור את הפירוש האחד והיחיד [ . . . ] לחולל את האירוע האולטימטיבי שיפרוץ את מעטפת הסימולציות ויאפשר 65 למציאות, ל"אמת הערומה", להופיע כפי שהיא . הניסיון להנכיח את המציאות כפי שהיא מאפיין גם את הז'אנר הטלוויזיוני המכונה "ריאליטי" . תכניות הריאליטי מבקשות להשכיח את עקבות הייצור שלהן – המצלמות, הבימוי, ההפקה – ולשכנע אותנו שהן מראות את הכול ושאנחנו צופים במציאות חשופה . כך למשל בכתבה על סדרת הריאליטי "המאסטרו", שעסקה בחייו של הזמר צביקה פיק, נאמר : "מה שאתם רואים בסדרה זה מאה אחוז אמת ! " . בהתייחסות לתכנית הריאליטי הראשונה, The Loud Family , ששודרה ב – 1971 בארה"ב, מדבר ז'אן בודריאר על "טלוויזיית – אמת" . בודריאר מצטט את דבר...  To the book