|
|
רדיקליות לספֶרות פתולוגיות, חוזרת ומופיעה בספרות הרפואית המקצועית, כמו גם בפרסומים פופולריים יותר . בשיח הרפואי והפסיכואנליטי יש עדיין נטייה מובהקת, המעוגנת במסורת ארוכת שנים, להבין מעשים כמו אלה המתבצעים במיצגי גוף רדיקליים כסימפטומטיים למבנה אישיות הנתפס כפסיכוטי ופרוורטי . הפסיכיאטר האמריקאי רוברט ראספה ( Raspa ) , לדוגמה, כתב ב – 1990 כי ביצוע מעשים כאלה, בין שהדבר נעשה במסגרת מיצגי אמנות ובין שלא, מעיד על כך שהמבצעים הם אנשים אימפולסיביים, אגרסיביים, בעלי הערכה עצמית נמוכה והפרעת אישיות דו – קוטבית, חסרי שליטה עצמית, נוטים למאניה, אנטי חברתיות, הומוסקסואליות, לסביות, 91 ביסקסואליות, סאדו – מזוכיזם ופטישיזם . נטייה זו לפתולוגיזציה היא גם עניין שבשגרה בכתבות המתפרסמות בעיתונות הפופולרית . הסוציולוגית ויקטוריה פיטס ( Pitts ) בדקה קטעים מעיתונות המיינסטרים שהתפרסמו בארה"ב ובאנגליה בשנים 98 - 1993 ועסקו במודיפיקציות של הגוף בצורתן הלא – מיינסטרימית . היא מצאה שתופעות אלה ממוסגרות במדורים העוסקים ב"סיפורי אימה" ושהן מוצגות כמופעים של מחלות נפש וכבעיה חברתית . את ה"בעיה" מציגים בדרך כלל ...
To the book |
|
|