לא לפחד מעימות — סיכום התהליך הקבוצתי

דיאלוג בקמפוס : ערבים ויהודים במרחב משותף | 113 המתח שנוצר, לפחות זמנית, בין הקבוצות . במיוחד מאחר שאני, או אנחנו, באנו מבחוץ והעלינו בפניהם את הקשיים שאינם חלק מחיינו שלנו . כמה מהמשתתפים חשבו שזה בהחלט היה שווה . אחת הנשים הלבנות שעמדה להגר לאנגליה כי לא יכלה עוד לחיות בדרום אפריקה, אמרה שאילו היה מתקיים שיח כזה מוקדם יותר, אולי לא הייתה עוזבת . אך משתתפים אחרים, במיוחד הלבנים, אמרו שהמחיר היה כבד מדי . אם קודם היה קשר טוב בין הלבנים והשחורים, גם אם היו בו אלמנטים של הכחשה והימנעות, הרי שכעת אחרי שנאמרו דברים קשים, היחסים עוד יותר מורכבים . זו דילמה שאני מתחבטת בה לאורך כל הדרך . אולי מידה של הכחשה היא חיונית למערכת יחסים עם עבר והווה כה מורכבים כמו אלה שקיימים ביחסים בין היהודים והערבים בארץ . אולי עצם המפגש במכללה, כשהסטודנטים חולקים מטרה משותפת, מכירים קצת יותר האחד את השני, מביא לשינוי מספיק ואין צורך בנוסף גם לעורר שדים ? אבל תמיד במחשבה שנייה אני מבינה שגם אם יש אמת בדרך זו, הרי שהיא משרתת יותר את הקבוצה החזקה, שרוצה בהתקרבות שאינה מערערת את הסטטוס קוו . ואילו קבוצת המיעוט בדרך...  To the book