ב. מהבלגה להתבטאות — הקושי של הערבים לדבר

96 | אריאלה פרידמן חזקה ומשמעותית : הזדמנות חד-פעמית לדבר עם היהודים בכנות, מבלי לבלום את זהותם, עמדותיהם ורגשותיהם לגבי יחסיהם עמם . כשהצגנו את מטרות הקורס, הסטודנטים הערבים כמעט ולא האמינו למשמע אוזניהם . הם לא האמינו שהנה כאן, במכללה, לא רק שמרשים להם לדבר אלא אף דורשים מהם לדבר על תחושותיהם כערבים בקבוצה, במכללה ובמדינה . עד אז, הקשרים שפיתחו עם סטודנטים יהודים היו תמיד על תנאי : שלא מערבים פוליטיקה, שלא אומרים שום דבר מאיים, שלא מעבירים ביקורת . הערבים נטו לקבל את המצב, עשו מאמץ להשתלב ואת שאר הדברים שמרו לעצמם . רק הערבית הסגירה את ייחודם, וכשהיו מדברים ביניהם ערבית בהפסקות הדבר לא פעם עורר כעס בקרב היהודים . נראה היה שהערבים הסתדרו עם ה"תנאי" שביחסי החברות הללו וראו בו עניין מובן מאליו, ואולם בקבוצה, כשהחלו לדבר ולחשוף מחשבות ודעות, הדברים השתנו . השיחה העצימה את הערבים ואיפשרה להם להזדקף . כמעט כל הערבים שיבחו בעבודות הסיכום שלהם את הקורס, שאיפשר להם להתבטא ולהביע את אשר על לבם . אבל לחשיפה הזו היה לעתים קרובות מחיר שבא לידי ביטוי בפגיעה ביחסים עם היהודים — לעיתים פגיעה זמנית ו...  To the book