|
|
דיאלוג בקמפוס : ערבים ויהודים במרחב משותף | 75 מייצרים אותו", הם כותבים במחקרם . בכיתות ראינו שבתחילת הפגישות מבטאים הערבים קשיי שפה, והיהודים, עבורם מובן מאליו שהשיח יתקיים בעברית, מראים סבלנות ונכונות לעזור . לעומת זאת, כשהערבים מתחילים לבטא את זהותם ולדבר בערבית, סבלנות היהודים בדרך כלל פגה והם מתקוממים על מה שנראה בעיניהם כשינוי הסטטוס קוו שיש בו ערעור גבולות ואבדן שליטה . בתחילה, מתוך צורך בהידברות, מדברים הערבים עברית, אך בשלב מסוים הם מרגישים צורך לתת ביטוי לזהותם דרך השפה — ואז הם נתפשים בעיני היהודים כקיצוניים ואף עוינים . זק וחלבי מצביעים על כך שבניגוד להיגיון, ידיעת שתי השפות אינה מקנה יתרון לקבוצת המיעוט, אלא להיפך : מחד, כשהערבים מוותרים על ערבית ומדברים בשפת היהודים "למען הצלחת המפגש", הם מבטאים את עצמם בצורה פחות טובה, או מואשמים בפסיביות . ומאידך, כשהם מדברים ערבית, הם מואשמים בקיצוניות . באופן פרדוקסלי, כשהערבים לא יודעים עברית, כמו במפגשים בין פלסטינים משטחי הרשות הפלסטינית לבין יהודים-ישראלים, לשתי השפות יש מעמד שווה, והתקשורת נעשית באמצעות תרגום לשתי השפות או באנגלי...
To the book |
|
|