בין נקמה לסליחה

דיאלוג בקמפוס : ערבים ויהודים במרחב משותף | 39 היא שמוטיבציית הנקמה יכולה להוביל אנשים לתוקפנות מוגזמת, להסלמה ולחילופי תפקידים בין קורבן ומקרבן ( 1999 Minow ) . נקמה אינה מובילה לפתרון, ובוודאי לא לפיוס, ואינה מועילה ליחסים . הדרך למניעת הסלמה היא להעביר את הטלת האחריות והענישה מהקורבן עצמו לספירה הציבורית המחויבת לפעול על פי חוק . אך תהליך זה אינו מבטיח את טיב התוצאות . לעתים גם המוסדות המדיניים פועלים מתוך דחף נקמה או תשוקת תגמול ( retribution ) שאינם מידתיים, וגורמים להשפלה של עושה העוול . ג'ודית לואיס הרמן מראה בספרה כי מי שביצעו פעולות נקמה, במיוחד חיילים, הראו יותר סימפטומים פוסט-טראומטיים מאחרים . הנקמה לא הקלה . לכן יש למצוא דרכים אלטרנטיביות להגיב לעוולות שנעשו . אם בקצה אחד נמצאת הנקמה, אז בקצה השני של הרצף נמצאת הסליחה . הסליחה אינה באה במקום משפט צדק וענישה, אלא היא ביטוי לשינוי יחסו של הקורבן כלפי המקרבן . הפסקת השנאה אינה סותרת את הדרישה לפיצוי או לעונש, אם כי בפועל לעתים קרובות הסליחה אכן פוטרת מעונש . הכוח לסלוח נמצא בידי הקורבן, וזו אינה זכות שניתן לדרוש אותה . כדי לה...  To the book