הוא רצונה הוא כבודה

104 יבשת אבודה 37 כשרבי ישמעאל ) בן אלישע ( , מגדולי הדור השלישי לתנאיםשל הבן . 38 אימו מבקשת לרחוץ את רגליו , ועלבארץ ישראל , יוצא מבית הוועד , פי גרסת הדפוס אף לשתות את המים המלוכלכים שנותרו אחר הרחיצה . המוטיבציה של האם עשויה להיות קשורה לרצונה להטמיע בתוכה משהו מלימוד התורה של בנה . מבחינתה , אין ספק שמדובר באקט של כיבוד . ייתכן כי ברקע האסוציאטיבי של הסיפור עומדות לשונות הנטולות ממשנת אבות , א ד : " יוסי בן יועזר איש צרדה אומר , יהי ביתך בית ועד לחכמים , והוי מתאבק בעפר רגליהם , והוי שותה בצמא את דבריהם " . אלא שהבן אינו מבין את המוטיבציה של האם , ורואה את המעשה בראייה חיצונית בלבד כמעשה של השפלה עצמית שלה . הסיפור ממחיש כי ביחסים עם האם , הבן צריך להסכים לחזור לשלב הינקותי , הטרום מיני , ומכאן נובע הקושי העצום שלו לקבל את פעולת האם . במרכזו של הסיפור עומדת הדילמה : האם כשאם רוצה לכבד את בנה על ידי השפלתה העצמית , יש לאפשר לה זאת מתוך הערך של כיבוד אם , או למנוע זאת מתוך אותו ערך עצמו ? במובן זה , הסיפור על רבי ישמעאל ואימו מביא את עניין הכיבוד אד אבסורדום : האם מתלוננת בפני חכמים...  To the book