קרבניות והצלה אצל גרוסמן וקפקא

168 שולה קשת לחיי האם ועוטפים אותה בחום ובאהבה , שאת עוצמתה קשה לתאר , גם אם התוצאה בסופו של דבר - טראגית , והפצע אינו כלל בר-מרפא . גרוסמן מבקש בכל יצירתו , כך לפי עדותו שלו , להיחלץ מעמדת הקרבן . " כל ההוויה שלי היא אנטי-קורבנית כבר שלושים שנה , ובמיוחד לאחרונה . אני מנסה לדבר על יציאה מעמדת הקרבן ] . . . [ אני חושב שכל אקט הכתיבה שלי במובן מסוים הוא רצון לקחת את גורלי בידי . כמעט תמיד אני כותב על מצבים שרירותיים ] . . . [ השרירות שיש לגוף על הנפש ] . . . [ כשאני כותב על שרירות כזאת אני לא נמצא בעמדה 17 הכוח האנטי-קורבני של האמנותהקורבנית שעמדתי מולה לפני כן " . מסוגל לדעתו לחולל מציאות , ומי שמחולל מציאות אינו קרבן . אבל , מרחב התמרון , יש להודות על האמת , אינו גדול . 18 התנועה המתמדתגרוסמן מעיד על עצמו שהוא " כותב נורא גופני " . מאפשרת לגיבוריו לא להיתקע במקום אחד , ובעיקר לא להיכנס למצבי קיבעון . בראיון עם יוני לבנה אומר גרוסמן : " אורה , למשל , ברומן אשה בורחת מבשורה , מבצעת את הצעד היחידי שיש בכוחה לעשות כדי להחזיר לה את בנה - וזה להיות בתנועה . לא להיות מטרה נייחת , 19 זוהי גםמ...  To the book