מקום ככרונוטופוס

אבשלומַי 73 מכונה על-ידי זלי גורביץ - בעקבות מיכאל באחטין - ' הכרונו טופוס ', 3 בספרו על המקום " אותו בליל של זמן ומקום המאפיין כל עלילה " . ) 2007 ( מוכיח גורביץ , שמקום לעולם אינו ניטראלי , על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במקום הישראלי , הספוג כולו בהיסטוריה של 4 בפרק המרכזי של הספר - פרק שנכתב במשותף עםדורות עברו . גדעון ארן - קובעים המחברים , שהחזרה המודרנית לארץ-ישראל היא בעצם חזרה על החזרה אליה , כלומר אל הטקסט של המקום , ובעיקר אל הטקסט של התנ " ך . מקום טעון במיוחד הוא ירושלים , שהעבר שלה 5 נוכח אף בהיעדרותו : " ברור כי מישהו אחר היה כאן בבית בעולם " . מתוך כך נוצר לפעמים אפילו ניגוד חריף בין היומיום הטריוויאלי של המקום בזמן הווה לבין המקום המיתולוגי הטעון במשמעויות מן העבר . הכפילות הזו מתקיימת לא רק אצל אטינגר . כך למשל מתאר זרובבל גלעד בשירו " אחר הגשם " את התערובת ה ' כרונוטופית ', שמתקיימת בירושלים בין הווה לעבר : " צִפּוֹר זָמְרַנִית בֵּין אֳרָנִים / זִמְרָה זִמְרָתְ כְּלוּלוֹת . / הַאֲבָנִים הַמְצוּלָקוֹת הֶעֱלוּ / סֹמֶק שֶׁל כַּלָּנִית . / אִשָּׁה אַחַת מִגְזוּזְטְרָה / שֶּׁל בַּ...  To the book