בראשית פרק כ"ב: "קריאה סרבנית" מתוך הטקסט המכונן עצמו

אבשלומַי 29 מעשה העקדה משתררת שתיקה ארוכה בין אלוהים לבין אברהם . אלוהים " לא מדבר יותר " עם אברהם עד ליום מותו . לדעתו של בר- ציון השתיקה הרועמת מבטאת אכזבה של אלוהים מאברהם בחירו . אברהם לא הבין את מהות הניסיון , ולכן גם לא עמד בו . אלוהים ציפה מאברהם שיצא כנגדו , אומר בר-ציון , כמו שיצא מולו בהזדמנות אחרת , בוויכוח על החרבת סדום , שיאמר לו , לאלוהיו , בערך את הטקסט הבא : " האם לשם כך הוצאת אותי מבית אבי וממולדתי כדי לייסד אמונה חדשה ? האם כל המאמצים הללו , וכאבי הפרידה הכרוכים בהם , באו בסופו של דבר להחזיר אותי לאותו מקום שאותו עזבתי ? לפולחן של קרבן אדם ? האם , בסופו של חשבון , אינך שונה , אל נשגב , מן האלילים התובעים מן המאמינים את מתת-הדם של הבן הבכור ? " . אבל אברהם לא התעמת עם אלוהיו , כמו שעשה בפרשת סדום . הוא ציית לצו , ובכך הפך ל " ירא אלוהים ", הדרגה הנמוכה ביותר של האמונה , שהרי " ירא אלוהים " פועל מתוך פחד ולא מכוח האמונה ) " כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ", אומר לו מלאך ה ', בראשית כ " ב , 12 ( . איתמר גרינולד מתייחס במאמרו לאותה שתיקה עצמה . בהיפוך מעניין לעמדת בר-ציון...  To the book