"והייתה התורה שבפה מתוקה" : טקסי חניכה ללימוד תורה

בזמן > דליה מרקס 266 הכנסת או עד בית הרב, על שם "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" ( שם, יז ) . ונותנין אותו בחיקו של הרב, המושיבם ללמוד על שם "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" ( במדבר יא, יב ) "וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו" ( הושע יא, ג ) . איבן מרקוס חקר טקסים אלה והוא סבור שהם מעוצבים כתהליך של 166 האב מכסה את הנער במעילו ונושא אותו מוסתר לידה סמלית . בחיקו כבמעין היריון גברי, והילד נולד כביכול מחדש בבית הכנסת או בבית הרב . אִם הלידה הממשית שלו הייתה לידה טבעית, לידה זו היא אל התרבות המסוימת, התרבות האוריינית היהודית . אם הראשונה הייתה נשית, הלידה השנייה היא גברית . הילד מתקבל בחיבה אצל הרב, המשמש עתה כאומֵן, מעין הורה נוסף, והוא מוביל אותו בסדרה של טקסים . הילד חוזר אחרי הרב שקורא בפניו פסוקים הקשורים במתן תורה ובלימודים, אות אחרי אות, מילה אחרי מילה . במהלך הקריאה הילד מלקק דבש המרוח על אותיות ואוכל עוגה מתוקה וביצה, שעליהן חקוקים דברי תורה . מטרת כל אלה, להמתיק את חוויית הכניסה ללימוד התורה, וליצור זיקה בין המתיקות שבפה ובין מתיקותה של התורה ...  To the book