|
|
בזמן > דליה מרקס 172 לפני התפילה עצמה מסופר על הכנותיה של אסתר לתפילתה : גַּם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה נָסָה לְעֶזְרַת אֱלֹהִים כִּי אֵימַת מֶָוֶת אֲחָזַתָּהּ : וַתָּסַר אֶת בִּגְדֵי הַכָּבוֹד אֲֹשֶר לָהּ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אֵבֶל וּמִסְפֵּד וְתַחַת הַתַּמְרוּקִים הַיְּקָרִים כִּסְּתָה רֹאשָׁהּ עָפָר וָאֵפֶר וַתְּעַנֶּה אֶת נַפְשָׁהּמְאֹד וַתְּכַס בְּמִקְלְעוֹת שַֹעֲרוֹתֶיהָ כָּל מְקוֹם שָׁם עֲדֵי חֶמֶד . ( ד, א-ב ) אחרי ההכנות המדוקדקות, ובכללן הסרת סממני המלוכה ובמקומם לבישת בגדי אבלות, התכסות בעפר ואפר וצום, נאמר : "ותתפלל אל ה' אלהי ישראל ותאמר" . התפילה פותחת בחסדי האל ובהכרה של חטאיה וחטאי עמה . כך היא מבקשת לעורר את חסדי האל . והיא ממשיכה : אֲדֹנָי אַתָּה לְבַדְּךָ מַלְכֵּנוּ הוֹשִׁיעֵנִי נָא כִּי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בְּאֵין מוֹשִׁיעַ מִבַּלְעָדֶיךָ כִּי הִנֵּה נָגְעָה אֵלַי הָרָעָה [ . . . ] וְעַתָּה חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ וַתִּתְּנֵנוּ בְיַד אוֹיְבֵינוּ עַל עָבְדֵנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם [ . . . ] אַל תִּתֵּן ה' שֵׁבֶט מַלְכוּתְךָ לַאֲשֶׁר לֹא הֵמָּה וְאַל יִשְֹחֲקוּ לְאֵידֵנוּ כִּי אִ...
To the book |
|
|