לא ניסו להרוג אותנו, אז איך נחגוג?

בזמן > דליה מרקס 134 ט"ו בשבט הולך והופך ליום שאנו מציינים בו את המחויבות לאדמה הטובה ולמתהלכים עליה, לשמירת האדם ולשמירת עץ השדה כאחד . אין זה אומר, כמובן, שהמשמעויות האחרות של החג אינן תקפות עוד . אדרבה, אחריותנו לשמירת האדם ונוף מולדתו נוספת לצלחת סדר החג ומרבדת אותו . ט"ו בשבט, אם כן, אינו רק יום של שמחה אלא גם של הכרה בגודל האחריות שלנו על הסביבה שאנו חיים בה . השנה, נביט סביבנו באהבה ובחרדה, ניתן דעתנו שלא נחריב את עולמנו ונתחייב לשמירת האדם והאדמה . ט"ו בשבט אמנם אינו מציין יום שבו ניסו "להרוג אותנו", אבל הוא מציין את הסכנה הקיומית הקרובה והמוחשית לנו, לכולנו, שמא חלילה, אם נמשיך לא לשמור על האדמה שעליה אנו חיים, נחיש את קיצנו . ובסירה זו, אנחנו וכל בָּאֵי עולם שטים יחד . יפים אם כן דברי המדרש, שלפיו קרא אלוהים אל אדם הראשון והזהירו : בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו : ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי . תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת — אין מי שיתקן אחריך ! ( קהלת רבה, ז ) ואולי אם נקפיד על אזהרה זו, יהא...  To the book