|
|
בזמן > דליה מרקס 82 מפתיע – קהלת הזכור במסורת שלנו כפסימיסט מושבע, מדבר לפתע פתאום על הטבע באופן דינמי וחי, ומתאר בחושניות את ההנאה מיופיו : וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶש : כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח . ( קהלת יא, ז-ח ) קהלת עונה כאן לטענתו שלו מפרק א, מהלכה האסטרונומי של השמש ( כפי שהבינו אותו בני האדם לפני המהפכה של קופרניקוס, שלימדה שהשמש ניצבת במקומה, ואנחנו אלה שמהלכים סביבה . . . ) , אינו כה חשוב או מעניין . מה שחשוב הוא החוויה האנושית – ההנאה שגורמת השמש לאדם . שפירא שינתה אות אחת בביטוי המקראי, במקום לומר שהאור מתוק ל עיניים היא כתבה : "ומתוק האור ב עיניים" . כלומר לא האור הוא שמתוק לעיניים אלא האור שבעיניים, חלונות הנפש, הוא הנעים והמשמח . אני רואה בשיר הזה הזמנה לחיות את היופי בעולם . אם לא נחפש אותו יהיו "כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים" . השיר קורא לא להתייאש, לברך על הטוב ולהאמין בכוחנו לשַׁנות . בלב החורף, עת החושך גובר על האור, אנו חוגגים את חג האורות, חג החנוכה, ומזכירים לעצמנו את חשיבותו של האור, על רבדיו השונים ומש...
To the book |
|
|