זהות אישית, זהות אנושית: על פולקלור כגשר בין־תרבותי

130 תיבת הקולות המפגש המתמשך שלי עם פולקלור לימד אותי הרבה על הזהות המשפחתית והעדתית שלי, אבל בעיקר על התכונות האוניברסליות שלה : עם כל המאפיינים הייחודיים שלנו ושל ה“אחרים“ בחיינו, כולנו הרבה יותר דומים מאשר שונים . ריבוי זהויות הוא בשבילי השראה אופטימית, מין תפיסה צבעונית של האישי והכלל- אנושי, ולכן אחת-עשרה השנים שבהן לימדתי בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת חיפה היו לי מקור גדול של תקווה . בשנים האלה הייתי חלק ממודל רב-תרבותי שהלהיב אותי בפוטנציאל החברתי והאמנותי שלו : בכל יום-לימודים, הסטודנטים - שתמיד היו ביניהם כאלה שחבשו כיפה או עטו חיג׳אב, כאלה שענדו תליוני- זהב בצורת ארץ ישראל השלמה או תליונים מעץ זית בצורת פלסטין השלמה - העזו לוותר על הדעות הקדומות וללמוד יחד, לא רק בַּכיתה אלא גם בקבוצות קטנות שבהן בחרו הם עצמם להיעזר אלה באלה . בסופו של יום-הלימודים המשותף הם נפרדו, לא בהסכמה פוליטית אבל בשקט מכַבּד, לעתים קרובות בחברוּת, וכל אחד מהם חזר אל קהילתו עם החוויה וההבנה שאפשר, ואפילו מעניין, לחלוק מרחב חיים משותף . הסטודנטים היהודים בחוג לתיאטרון כללו צברים ועולים, דתיים וחילוניים, בנ...  To the book