השראה: על סוגים שונים של השראה, וקצת על אתגרי הגשמתם

72 תיבת הקולות התרכזו בשכונה אחת, בבניין אחד, וכשעברו דירה עברו יחד מעיר לעיר ומבניין לבניין - כולם קפצו לבקר את כולם כל יום-יומיים, או לפחות התכנסו לארוחת ערב-שבת . ולארוחת צהרי-שבת . ולארוחת מוצאי-שבת . במפגשים האלה, סיפורים סופרו בריבוי קולות ובריבוי גרסאות : סיפור ששמעתי מאבא שלי סוּפּר קצת אחרת בפי סבתא שלי ; אם לאחד הדודים הייתה דעה שונה על הנושא הוא הסביר אותה בסיפור נוסף, וכמקובל, כל הנוכחים התערבו, העירו והשתתפו בביצוע . אם הסיפור סופר בדוּאט - כמו שקרה אצל מַאמָא וסבא שדיברו בבת אחת - הוא התפצל לפעמים לשני סיפורים שנמשכו במקביל . עדיין אפשר היה להבחין בין נרטיב אחד לאחר, אבל אני אהבתי לשמוע בו-זמניות מוסיקלית . כשהמסַפרים הגבירו את קולם הרפיתי מהתכנים ושמעתי מופע דאדאיסטי של שירה סימולטנית . שפע הסיפורים היה לא רק מרחב-סאונד קולי, אלא גם שיעור בפרפורמנס : הסיפורים סופרו תמיד בגוף ראשון, עם שינויים בקול ובהבעות הפנים בהתאם לדמויות שעליהן סיפרו . לפעמים, מחוַות-גוף דרמטית עמדה בפני עצמה והעבירה קטע מהסיפור ללא מילים, תיאטרון שלם במינימום אמצעים . רק כשלמדתי פולקלור באוניברסיטה,...  To the book