|
|
185 בעל 'הדרך נראית לי כל - כך ארוכה׳, אשר היינו מזמרים אותו בדבקות כה רבה בתנועת הנוער״, כתב יוסי גמזו לאחר שקרא את ״רחוב העצב החד - סיטרי״ ב קשת ( גמזו, 65 . 11 . 5 ) . אולם ״שיר השיכור״ יצר גם דו - שיח מעניין עם השיר הבא אחריו במחזור ״רחוב העצב החד - סיטרי״ : בשיר התערבבו העצב והכאב בצהלת השיכור, בשובבותו ובעליזותו : ״הדרך נראית לי כל כך ארוכה, / הכביש מתפתל ובורח, / אני מתנועע ואת רחוקה - / קרוב לי יותר הירח״ . צהל השיכור ב״שיר השיכור״, שנכתב בשנת 1934 . הוא הצחיק את השומעים והקוראים בהליכתו המתנדנדת כשלא הבחין בשכרותו בין ימין לשמאל, בשעה שחש שהעולם כולו מתנועע יחד איתו, כשנתקל במשהו ולא ידע לזהות אם זה שוטר או עמוד, או כשחיפש את אהובתו בין ענני השמים . לעומת זאת, מהשיר ״רחוב העצב - החד סיטרי״ - נעלמו ההומור והצחוק ושולטים בו העצב ותחושת המוות . ״הדרך נראית לי . . ״ כתב פן בשנת ,1965 ״מי אמר שהדרך נראית לי ? - ״ ובהמשך : ״מי אמר שהדרך אינה נראית לי ? ! - הדרך נראית לי בהחלט, כי את רחוקה וקרוב לי יותר הירח״ . וכך הוא ממשיך ובוחן את דרך חייו ב״רחוב העצב החד - סיטרי״, ומנהל ״דו - קרב...
To the book |
מרכז קיפ - לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל-אביב
|
|