פרק רביעי — שקט, כובשים

154 | סירוב שלה, שברצף העיקש שלהם הם מנסחים גם מעין היסטוריה ישראלית אלטרנטיבית . יותר משישים שנים מפרידות בין אירוע הסירוב של אמנון זכרוני בשנות החמישים לאלה של תאיר קמינר, תמר אלון, תמר זאבי, עתליה בן-אבא, נעה גור גולן, הדס טל, איילת ברכפלד ואחרות לקראת סיומו של העשור השני של שנות האלפיים ; וזאת בנוסף לנסיבות ההיסטוריות והפוליטיות השונות, לאופי הסירוב, להווייתם כסרבנים, להדהוד הציבורי שזכו לו, למגדר ולפרופיל האישי המבדילים ביניהם . ואף על פי שתופעות בודדות של סירוב מצפוני קדמו לסירובו של זכרוני מ- 1953 , ושמעשי סירוב לשרת ב"צבא הכיבוש" ושהות ממושכת בכלא הצבאי של סרבניות וסרבני מצפון מתחדשים כל העת, בה בשעה שדברים אלה נכתבים, אפשר לומר כי בין הסרבנים הללו, שהעמידו את מצפונם האישי בכיכר העיר והפכו את סירובם לאקט גלוי של אתגור מוסדות המדינה וסמכותם, משתרעות תולדותיה הציבוריות, הפומביות, של סרבנות המצפון בישראל . בסך הכול 1 איש ואישה שסירבו במהלך השנים וקראו תיגר מדובר בכעשרת אלפים על הממלכה ועל מנגנון הכוח והאלימות המדינתי שהיא הקימה ומפעילה . מועט המחזיק את המרובה . מועט מפני שכמו בארצ...  To the book