הקיבוץ

57 ) יש לזכור , שהיו אלה ימי מלחמת העולם השנייה וכמו רבים גם אני הייתי צמא לכל ידיעה ( . עיתון ' דבר ', שחולק בקיבוץ הגיע גם לפנימייה שלנו . בלילות היינו שומעים את יללות התנים שהגיעו עד לגדר הקיבוץ , ועליי להודות שהיה מפחיד ללכת לשירותים במורד הדרך הלא סלולה . בתחילה הקשרים שלנו עם בני המשק לווּבעוגמת נפש . בני כיתה ח ' של הקיבוץ אכלו בחדר האוכל שמנת , בעוד שאנו נאלצנו להסתפק במאכלים פשוטים כגון חצילים . בשל סדר יום גדוש , היינו מגיעים לחדר האוכל מאוחר יותר משאר חברי הקיבוץ והיו ימים שכבר לא נשאר עבורנו אוכל רב . יום אחד ארגנתי שביתה , הובלתי את החניכים וצלחות בידיהם לעבר בית הספר בטענה שאי אפשר ללמוד על בטן ריקה . ולאות מחאה צמנו כל אותו יום . המעטתי לבקר בחדריהם של חברי הקיבוץ . אבל אם הגעתי מדי פעם נוכחתי שהחדרים פשוטים ; מיטה או שתיים , ארון מאולתר , כיסא ולפעמים שני כיסאות , זה היה כל הריהוט . בחדרו של נוח פרופר ) יגורי ( הכיסאות היו עשויים משני פחי נפט שצופו בבד שק , שקוּשט בחוטים צבעוניים . דמויותיהם של רבים מחברי יגור חקוקים בזיכרוני , ביניהם נוח יגורי ממייסדי קיבוץ יגור , שהיה...  To the book