פרק חמישי: עם הפנים לעתיד

443 "דמות הרופא במחזותיו של צ'כוב" ( נמצאת ב יוטיוב . סדרה בהנחיית ד"ר שריר ) . שנה לאחר מכן פורסם מאמר שלו בכתב עת פסיכולוגי — " על שני הצירים” : ציר הסיפור האופקי וציר המשחק האנכי — כהתארגנויות שונות בזמן . למאמר זה, הגיב באותה במה עמרי ביכובסקי . בתגובתו הנקראת “טמפורליזציה בהעברה”, מקשר הכותב בין מושגיו של יזרעאלי לבין "הסימפטום הפרוידיאני" שבו משהו טראומטי שהתרחש בעבר, מופיע בהווה, לא בצורת סיפור-זיכרון, אלא דווקא ככאב גופני שמגיח מתוך בקע בזיכרון . הכותב אף מזכיר את לקאן שמשתמש ב"וורבליזציה היפנוטית" כדוגמה לאפשרות לתמלול של זיכרון . היזכרות היפנוטית היא ללא ספק רפרודוקציה של העבר, אך לפני הכול היא ייצוג מדובר המניח ככזה, כל מיני נוכחויות . . . ה"חומר כדרמה" מקבל כאן זמן דקדוקי, שבעברית לא כל כך קל לבודד אותו : being the one who has thus been . זה הזמן בו, כדבריו של לקאן, באחדות הפנימית של הטמפורליזציה הזאת, ישויות רושמות את ההתלכדות של Having - beensה . . . . ביכובסקי מסיים את תגובתו במילים : "ניתן לומר, שהצומת בין ציר הסיפור וציר המשחק — מעניין את הפסיכואנליטיקאי" ( פרגמא - פסי...  To the book