החתונות של אימא

398 העבודה הראשונה והאחרונה של המחזאי והשחקנית עומדות במרכז ההצגה, כמו גם שיר על זמר חתונות — מעשה בכלה שכל הזמן רוצה להתחתן ומתעללת בזמר החתונות, שנתבע לשעשע אותה ואינו עומד בתביעותיה . יזרעאלי הרגיש שאינו יכול ואף לא רוצה לכתוב מחזה כמו-ריאליסטי . מאותם מחזות שמועלים ברוב הבמות הישראליות אותם הוא מכנה "איזו גרורה שטחית של הטלוויזיה" . הוא כתב מחזה שירי במהותו, מעין פירנדלי המזגזג בין חיים לבין בדיון, בין יצירה לבין חומרי הגלם שלה . במרכז המחזה בודק יזרעאלי אבן יסוד בתרבותנו — האימא — כאשר הוא מנסה לשבור אייקון זה ולגלות את האישה שמאחורי האם, דרך דמותה של שחקנית — מקצוע אגוצנטרי, שמנוגד במשהו לאימהות . הנושא של אימא שאינה רוצה ילד, חוזר ביצירתו של יזרעאלי בצורות שונות . באימהות יש איזו מיסטיפיקציה שמטרידה אותו : האימא דואגת תמיד ושומרת, ומתי בדיוק הוא הרגע, שבו נוצרת ומתהווה האימהות עצמה . כיצד קורה שאימא שלא רצתה ילד, כאשר פתאום קורא לה 'אימא', הכול מתהפך . על תהליך הכתיבה סיפר : זה מתחיל עם כאב בטן . צורך . ״בחתונות״ זה התחיל משיר שכתבתי . רצון להשאיר את הילד קטן, כי כשהוא גדל, הוא ...  To the book