תלמה

334 אבא אומר שזה שטויות ולא יכול להיות . . . ואמרתי להם שדיברתי עם הרופאה והיא אמרה שיש לה ימים ספורים . . . אימא הייתה צוחקת הרבה על המוות ( ריאיון , 17 . 7 . 13 ) . ויוסי ממשיך ומספר : בשלושת הימים האחרונים לחייה היא שהתה בבית חולים כי התקשתה לזוז, אבל לא נשמעה מפיה טרוניה . . . קשה לתאר את היחסים שהיו בינה לבין הצוות הרפואי . . . המחלה שלה הייתה מסתורין . ראיתי שהרפואה חסרת אונים . אבל אנחנו הפכנו את הסרטן לסרטן שלנו ולא של עולם הסרטן . . . בשבוע האחרון לחייה תלמה אמרה שהיא יושבת בשבעה שלה . היא הייתה חלשה וכמעט עשתה רהביליטציה למוות . המוות כעונה בשנה . כמקום שקט . . . את הבשורה שהמחלה חזרה שמענו ביום הכיפורים . תלמה הגיבה בבכי קצר ובפרוזדור אמרה : 'חבל' . . . כמה פעמים היא אמרה לי 'החיים שלי היו ניצחון ענק . . . הילדים שלנו תומר, עיינה ויותם, החיים שלנו ביחד' . . . בכל מה שתלמה נגעה יצאה אהבה גדולה . היא הייתה מורה פנומנאלית . הצוות הרפואי בבית החולים עמד פעור פה . . . היא הייתה כמו מלכה משבט אינדיאני קדום . . . ואני בפעם הראשונה בחיי הבנתי מה זה ״קדיש״ . בקדיש אומרים תודה למישהו ...  To the book