פר גינט

288 התיאטרון הוא לא דִגמון של רעיונות . . . אם לא הייתי איש תיאטרון הייתי נזיר . משהו שדורש דיסציפלינה פנימית . אני כאוטי . אני זקוק למתח בין סדר ומשמעת לבין כאוס . יש לי פחד מקביעות . מביטחון . כל הפקה לוקחת נתח של חצי שנה מחיי . . . אני מאמין גדול באיזון בין איש מקצוע ומורה ואני משתמש בכיתה כמעבדה עבור הבמה . תיאטרון הוא כמו יומן אישי . . . לעיתים התוצאה היא אסון ולעיתים התקדמות . אין לי בעיה עם כישלון . ליצור וגם להיות בטוח, זו סתירה . אני מחפש אחר תיאטרון שהוא שירת הבמה , Pittsburgh Post - Gazette ( e 89 . 4 . 21 ) . על הבמה הענקית עיצב התפאורן צ'רלס בלו ( Ballew ) תפאורה של תיאטרון ישן ונטוש מתחילת המאה שידע ימים יפים יותר . בעומק ניצב קיר לבנים ריאליסטי של אחורי הקלעים וכן חדרי ההלבשה והאביזרים . מעין הריסות ושברים נותרו בצדי הקירות . הבמה הייתה "במה" והקהל צפה לעבר אודיטוריום מצופה שיש ובו מושבים ותאים למכובדים, מבעד לפנסי רצפה שמאחוריהם הוצבו מראות זולות מצופות זהב צעקני . היה זה תיאטרון שמצהיר על זיכרונותיו של פר, כמו גם על עומק התודעה שלו . הקהל התבונן אל "קרבי" התיאטרון כפי ...  To the book