הדיבוק (שלא יצא...)

207 למתים זהו השער בין עולם לעולם . מקום המעבר מקדושה לטומאה . . . זוהי פרוכת דרכה עוברים המתים . ומאוחר יותר הקבצנים עם השולחן' . המשכנו לדבר ויוסי הוסיף : 'ארון הקודש זה מקום של ספרי קודש . ומי יוצא מתוך ארון הקודש ? הקבצנים . הטומאה והקדושה מתחברות ביחד' . מתוך היכרותנו עם יזרעאלי, שריר ואני מסכימים ש "יוסי עובד תמיד מתוך פרדוכסים" . . . שריר מראה לי סקיצה נוספת ומסביר : סקיצה זו היא שהביאה לבסוף לרעיון הסופי . איך הגעתי בסופו של דבר לבמה ? מהמיזוג של כל הדברים האלה . . . היה לי דף שציירתי עליו וחזרתי גם על דברים שעשיתי קודם . ואז הופיעה מילת מפתח ששינתה את הכול . . . מאותן מילים שנאמרות ופתאום הכול מתבהר . . . יוסי חזר ודיבר כל הזמן על 'דרך ארוכה . . . דרך ארוכה' . . . שריר מספר שבאותה עת בין חומרי ההשראה, התגלגל לידיו צילום של הקו העילי של הרכבת שעובר ממנהטן לברוקלין . מבט מלמטה כלפי מעלה . הוא מראה לי את הציור שצייר בעקבות הצילום . אז חש שיש בצורה הזו פתרון לבמה אותה הם מחפשים : הצורה הזו שמתחילה באבנסצנה למעלה ( החלק הקדמי של במת התיאטרון, הקשת הבולטת לעבר הקהל דמויות פורחות באו...  To the book