חום, פרנהיים, המלבוש, האדונית והרוכל, אהבה מאוחרת, להיות אופה, בוץ, תחנת דלק

139 בצד האמנותי או התוכני, אבל לקחתי על עצמי את כל ההיבטים האִרגוניים והלוגיסטיים . בעיקר פנייה לשחקנים, חיפוש אתר צילומים ועוד ( ריאיון , 18 . 2 . 25 ) . בהצעה לתסריט שהגיש יזרעאלי בבקשת התמיכה ממשרד המסחר והתעשייה, כך תמצת את העלילה : צעדי אדם גדול רחבים מצעדי ילד קטן . הזקנים חוטפים את הבובה ונעלמים בתוך שכונת צריפים על שפת הים . הילד יוצא לחפש את הבובה האבודה . . . צלילים בוקעים מצריף קרוב . בתוכו רוקדים שני הזקנים לסירוגין עם הבובה הגדולה, לצלילי פטפון עתיק ענק . הם ספק משתעשעים בה, ספק מפשיטים אותה ומורטים אותה . . . המוזיקה הסתיימה אך התקליט עדיין מסתובב . הבובה קרועה, עירומה . . . הילד נכנס לחדר . הוא לוקח את הבובה, יורד לכיוון הים ויושב מול המים . . . חופר ומעמיק בור ומטמן בו את הבובה ( תיק מילא"ה , 9 . 1 . 9 5 . הסרט מצוי בארכיון הקולנועי באוניברסיטת תל אביב ) . על תהליך העבודה סיפר ארזי : הכרתי את אזור ים המלח מצוין . לקחתי את יוסי לסיור לוקיישן שהיה חוויה בפני עצמה וראיתי את ה"דמיון המשתולל" שלו שבראותו את חופי ים המלח, רקם את העלילה . פניתי בהדרכתו לשחקנים, ועוד לפני שאמרת...  To the book