סיכום שער ראשון: "הזינוק"

134 הרפרטואר ודרכי הביצוע . הביקורת עוצמתית ונאמרת בלהט, מלב בוער שמאמין כי צריך ואפשר אחרת . ביקורת זו תעבור בהמשך הקריירה שלו, מהמיקרו למקרו : יזרעאלי יהפוך במהלך השנים למעין "נביא הזעם" של התיאטרון הישראלי . מעל כל במה ימשיך ויישא דרשות אפוקליפטיות בהן יתבע ניקיון ויושר מקצועי עליון . אך כדרכם של נביאים הקנאים לאמונתם שאש הבעירה עלולה לשרוף אותם ואת האחרים, הוא פגע ואף נפגע פעמים רבות . בעת שניהל את תיאטרון הבימה לא היו בו כוח, רצון, או יכולת נפשית להתפשר, להתגמש, להקשיב לתבונת היחסים . אצה לו הדרך לבצע את השינויים שחלם והאמין בהם, ובאופן שלם ומיידי . על מתינות, אורך רוח והדרגתיות, לא שמע בהכרח . . . למזלו אל מול עוצמות החרון, הנוקשות, היושר והיושרה המוחלטים שלו, יש בו גם הומור משובח, קסם אישי, כריזמה ופיוטיות, שתמיד נזקפים לזכותו . לכן בכל מקום שלימד, ביים או ניהל, תמיד נוכל למצוא אוהדים ומעריצים הולכי שבי אחריו, למול נפגעים ועמוסי טענות, וכולם והכול במידת "אקסטרה לארג'" . . . התכנסות — קו נוסף שהחל ב"תקופת הזינוק" ויחזור במהלך הקריירה שלו . זהו קו של ההתכנסות וההתבודדות, בשעה שהוא...  To the book