איך מלמדים אמנות? שיחה עם דניאל שוורץ

246 הצייר הוא מרגל בדיוק וללא פשרות . ד״ש : אתה יכול לנסח מודל חינוכי כללי על סמך החוויה הזו ? ל״א : רק בדיעבד, כמובן . זה מודל לא פורמלי, שבנוי מכמה מרכיבים שהיו משמעותיים בשבילי . קודם כול, מפגש עם יוצרים אמיתיים שמקור סמכותם הוא המחויבות שלהם לאמנות, ורק מתוך כך יש להם זכות להציע דרך . שנית, היכרות אינטימית עם המדיום, היכרות מיד ראשונה, באמצעות הגוף ממש . דבר נוסף שקידם אותי היה שהתחלתי להציג מאוד מוקדם, שנה אחרי שהתחלתי לעבוד בסדנה . זה מרכיב חשוב במודל שלי, כיוון שבשבילי התערוכות ומה שחזר אלי מהצופים היה חלק מרכזי מהלמידה . התחלתי להבין שהצופה הוא שבונה את המשמעות של הציור . ככל שהבנתי את זה יותר, זה הקרין יותר על פעולת הציור ועל תפיסת האחריות שלי כצייר . אם הציור הולך לקבל חיים, משמעות והקשר דרך העיניים של הצופה, אז האחריות שלי - הסקתי - היא לבנות כלי קיבול שיוכל להכיל את המשמעות שימזגו לתוכו ; כלי שיהיה בנוי היטב, כדי שיוכל להכיל את המבט של הצופה . ד״ש : אז איך בעצם נעשית מורה ? ל״א : הפרדוקס של החיים שלי הוא שלא למדתי אמנות, אבל הגעתי להוראת האמנות . ב- 1984 הזמינו אותי באמצע ה...  To the book