שם המשחק: בית ספר לאמנות

222 הצייר הוא מרגל היסטוריים המיושמים בערבוביה בלתי מובחנת בבתי הספר לאמנות היום : המודל האקדמי, המבוסס על השילוב המסורתי של כישרון-מלאכה-חיקוי ; “מודל הבאוהאוס״, המבוסס על השילוש המודרניסטי של יצירתיות-מדיום-המצאה ; המודל הפוסט-מודרניסטי, המבוסס על השילוש האלטרנטיבי של עמדה ביקורתית-פרקטיקה אמנותית-דקונסטרוקציה . אכן, בזיכרון הקולקטיבי של המחלקה לאמנות בבצלאל טמונה היכרות קרובה עם כל שלושת המודלים הללו . מרכיבים מתוך המודל יושמו הן בבצלאל המוקדם של פרופ׳ בוריס שץ והן ב״בצלאל החדש״ של שנות ה- 30 . העקרונות של “מודל הבאוהאוס״ המודרניסטי היו היסודות שעליהם נבנתה בשנות השישים המחלקה לאמנות של פרופ׳ ג׳ון בייל . החיפוש הפוסט-מודרניסטי אחר היסטוריות אלטרנטיביות והפירוק הביקורתי של מיתוסים מודרניסטיים מוכרים לנו היטב מניסיון העשור האחרון במחלקה לאמנות . אולם האידיאולוגיה הציונית הכתיבה בירושלים מודל נוסף, אשר אינו מופיע בניתוח של דה-דוב, והנו בעל נוכחות מכרעת, גלויה ומודחקת, בזיכרון הקולקטיבי של בצלאל : המודל הלאומי . כאשר פרופ׳ שץ ייסד את בצלאל ב- ,1906 הוא ביסס את האוטופיה שלו על הזדהותו המ...  To the book